top of page
כל שיש י בבוקר, אני מבקרת את אבא שלי בּZOOבּרה.
זהו בית אבות לזברות יפים.ות, שכבר לא צעירים.ות.
אנחנו יושבים במרפסת, מביטים אל הים הכחול.
זברה אבא וזברה בת.
אני תמיד מביאה איתי עוגת קרמשניט, שהוא מאוד אוהב, עוגה קנויה.
הוא פותר תשבצים, ואני מיישרת את העוגה.
אנחנו יושבים במרפסת, מדברים, מתחבקים.
אני משתפת את אבא, שהתחלתי תוכנית נשים ובשבוע הבא, אולי לא אביא עוגה.
הוא משתף חזרה, כי חשוב לו, שאני זו שבאה, ולא העוגה.
אבא נעזר בי ומקריא-שואל הגדרה מהתשבץ:
״ הנקבה של החמור ? "
אני, מבלי לחשוב ,עונה לו:
״ זברה שירדה מהפסים ".
אנחנו יושבים במרפסת, צוחקים, מחייכים.
אבא, בחיוך מקומט, שואל אותי:
"אולי את יודעת, מתי הבת שלי מגיעה, אני מחכה לה הרבה זמן ?"
אנחנו יושבים במרפסת, מביטים אל הים הכחול.
זברה אבא וזברה בת.
אבא לבוש פיג'מת פסים דהויה,
אני כבר לא מיישרת את העוגה.
Comments (7)
bottom of page
לצערי מוכר, מאחל לך הרבה כוח. בסופו של דבר יהיה לך גמול עצום. את מדהימה, תמשיכי כך.
יישר כוח- כיבוד הורים, אלופה👍🏼🩵
הָרַגְתְּ אוֹתִי בְּרַכּוּת...... בְּחִיּוּךְ...... ❤️
את הזברה הכי מרגשת שיש 😘
מרגש מצחיק מרגש 😍
אוריתה 😘
התרגשתי עד כדי דמעות !!!!!
כל פעם מחדש מרגש לקרוא את הטקסט הזה.. ובחירת התמונה, והשיר. את מרגשת! אומנות המילים. מתחברת מאוד ❤️