היו ם קמתי בבוקר עם מצב רוח ממש ממש טוב, מסוג של אני זבּרה שזכתה בלוטו של החיים. השמש זרחה מבעד לעננים האפורים וכל נשימה הייתה מתוקה. העולם היה כמו פינת ליטוף של ארנבונים חמודים, רכים, חמים ומלאים אהבה.
הכל היה מושלם, עד ש... בּום! פתאום אני קיפוֹדה. כן, קיפוֹדה. התחושות שלי התהפכו בבת אחת, אני מרגישה חוסר סבלנות וכל דבר קטן מרגיז אותי ומעצבן אותי. אני לא מצליחה להבין מה קורה לי, איך אפשר להיות זבּרה שמדלגת בשמחה וצהלה ובין-רגע להפוך לקיפוֹדה קצרת רוח ואבודה?
את (המנטורית) קוראת אותי ומבינה אותי. המצב רוח הירוד הזה, הוא גם חלק מהתופעות של גיל המעבר. את כותבת לי לעצור לרגע, לנוח קצת, לחשוב בצורה חיובית, והכל יחזור להרגיש לי נכון.
אני ממשיכה לכתוב לך כי משהו עדיין מרגיש לי שונה. אולי זה מזג האוויר הגשום? אולי זו האווירה במדינה? אולי אני פשוט עייפה? אולי זה גם, גם וגם? אני לא בטוחה. כל מה שאני יודעת זה שהיום הזה התחיל בהרגשה טובה, אבל עכשיו נדמה לי שהעולם רחוק מלהיות המקום המואר והשמח, שאני מכירה.
אנ י מניחה שזה חלק מהחיים, הרי בסופו של דבר, גם לזבּרה יש את היום שלה, נכון?
היוש, יש ימים שאני מרגישה זברה, ארנבת, נחש, אפרוח והכל בסדר.
אני חווה הרבה תחושות באותו יום ולפעמים כלום... היום מתחיל ונגמר בלי דרמות.
והכל בסדר, אני מקבלת כל יום בברכה
נכון מאוד
לא קיפודה ולא ארנבת... את ה-זברה !!😍
כזברה לזברה......זה לא רע ואפילו מציאותי להרגיש גם טוב וגם רע
אורית יקרה, קודם כל לזברה יש את הימים שלה בהגדרה! מבוקר יום א' ועד בכלל... מותר לה 😊
מעבר לכתיבה הפתוחה והמקסימה, משוכנעת שרבות מזדהות עם התחושות שלך. הקיפודים והארנבונים חיים יחדיו בתוכנו. תני להם חיבוק. תודה על המילים שלך ועל האיור המושלם. התמוגגתי ♥️
אורית היקרה, גם אם אני לא מסכימה עם הכתוב, עדיין אני מאוד נהנית מכשרון הכתיבה שלך. אני אסביר. אנחנו הנשים בגיל המעבר רגילות לייחס את המצב הזה לחילופי מצב רוח ללא סיבה. לדעתי, בד"כ יש סיבה ולפעמים מס' סיבות, שגרמו לכך ואז כל המצב רוח השאנטי נעלם באותו הרגע. הבעיה היא בחוסר סבלנות שאולי גובר עם הגיל ולא בהעדר הסיבה לכך. פשוט באותן הסיטואציות בגיל צעיר יותר היינו מדלגות על התחושות שלנו וממשיכות הלאה. אבל זו רק דעה אישית שלי.
אני התעוררתי קיפודה....
בול אני