סְפְּרִינְג אִיז קוֹמִינְג

כל שנה פסח תופס אותי לא מוכנה. זה תמיד מגיע משום מקום, כאילו משה רבּנו, בכבודו ובעצמו, מתגנב לי ללוח השנה ואומר: "הפתעההה ! תתחילי לנקות !".

החג הזה מרגיש לי אחרת, כי אני כבר שנה בתהליך הרזיה, ומבינה שניקיונות האביב הם לא רק להוציא קטשופ פג תוקף מהמקרר, או לטאטא את פירורי הבמבה, שמאחורי הספה. זה גם לנקות מהראש את כל ההרגלים הישנים והמחשבות כמו: "נזמין משהו, כי אין לי כוח לבשל", "כולם אוכלים, אז גם אני", "אחרי פסח נחזור למסלול" ואת כל יתר הוויתורים במסווה של חג.

את (המנטורית) כותבת לי שתמיד יש חג. תמיד תהיה מציאות לא פשוטה – אם זה חדשות, מלחמה, או שיגרה שמתערבבת עם כאוס. אז מה נעשה? נחכה לזמן המושלם? אין דבר כזה. אלה החיים.

וזה בדיוק העניין – אלה החיים. הם לא מחכים לי שאסיים את התקופה הזאת כדי להתחיל מחדש. החיים קורים, עם כל האתגרים, עם כל ההצלחות הקטנות, ועם כל הביסים שביניהם.

אז כן, ניקיתי את הבית. הבית נקי - אבל בעיקר, אני מרגישה נקייה. לא מושלמת, פשוט יותר אני.